שלום הרב,
לצערי בשל החשש מעומס החום יש כוונה "להריץ" את תפילת ראש השנה במנין הרחוב שלנו.
קשה לי מאד להתפלל בקצב בו כמעט איני מספיקה לקרוא את המילים, ומקו"ח להתכוון לתוכנן. ודאי שכך ביום הדין כשלבטח ארגיש שלא התפללתי כמו שצריך.
אני יודעת כי יש חשיבות לתפילה במנין (לפחות לגבי גברים) ומבקשת לדעת אם עדיף לי לפרוש מן התפילה במנין ולהמשיך ביחידות בקצב איטי יותר אם אווכח כי הקצב מהיר מדי עבורי, או שבכל מקרה עדיף להתפלל במנין. (לא תהיה לי בעיה להשלים את התקיעות לאחר מכן).
תודה וכתיבה וחתימה טובה.
שלום וברכה
ראשית, שייפתחו שערי תפילה בפנינו.
אין ספק כי הדבר העיקרי בתפילה הוא כוונת הלב, והעמידה לפני ריבונו של עולם בצורה המדויקת ביותר שאנו מסוגלים לה. ברם, יש גם חשיבות גדולה מאוד לתפילה בציבור, מסיבות שונות: למן עצם השותפות בציבור, דרך ה׳חיפוי ההדדי׳ שכל אחד מהציבור עושה למען השני (ריה״ל), ועד העובדה שתפילותינו בכלל אינן על עצמנו בלבד, אלא כחלק מעמידה של האומה הישראלית לפני ריבונו של עולם בברית.
נשים הן כמובן חלק בלתי נפרד מהציבור.
מה אפוא אני מציע לעשות ?
החשיבות הגדולה ביותר בראש השנה לתפילה בציבור היא מוסף, וצריך לדעת שהיו גם דעות בגמרא שהיא נאמרת רק בציבור. על כן, לומר תפילת עמידה של מוסף עם הציבור. מה שניתן לעשות קודם לכן פתוח לאפשרויות שונות, כגון להגיע ביחד עם הציבור לתחילת תפילת עמידה של שחרית ומשם להתפלל בקצב האישי עד למוסף וכדו׳. ואם זה בלתי אפשרי אז להתפלל שחרית ביחידות ומוסף בציבור.
זה נראה יותר נכון.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב ושנה מבורכת
"