ידוע שעזרא הסופר הקריא לעם את התורה, תיקן ברכות, קדושות וכו'. העברית היתה השפה של החכמים והמוני העם דיברו ארמית. התעורר הצורך בתרגום וכנראה כך התייסד עניין שנים מקרא ואחד תרגום. קשה לי עם הפער הזה בין הצורך הענייני שנוצר אז, לבין החיוב ההלכתי (וגם ההסבר על פי פנימיות) לומר גם היום שנים מקרא ואחד תרגום. איך ניתן לבאר את העניין?