באופן עקרוני, יש להחמיר בימי בין המצרים. זו אבלות על החורבן, המופיע כבר במקורות קדומים מאוד, ואנו נשבענו אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.
ועל כן, מלכתחילה טוב היה ומתוקן היה שהקייטנה לא תיפול על התאריכים האלה.
אולם כאשר היא מתקיימת, והשאלה נוגעת עתה האם לאפשר לילדים להשתתף בה – צריך לבחון כל מקרה לגופו.
אם הדבר ירומם את הילד ויאפשר לו להתמודד עם המציאות הקשה שהוא חי בה – יש לאפשר לו לצאת. כמובן שכדאי גם לעודד אותו (תלוי בגיל) למצוא דרכים לזכור את ירושלים, ואולי לעשות דברים מיוחדים לצורך כך, אבל לא יהיה זה נכון למנוע בעדו מלצאת. כאבו גדול, ואנחנו חייבים לעשות את מה שאנו יכולים כדי לעטוף אותו.
ואם הוא עצמו מסוגל לא לצאת והדבר לא יגרום לו משבר – עדיף כמובן שלא.