בהרבה מהקשיים והפערים בין עלומינו למצוות והנחיות התורה התשובה שאנו מקבלים היא שהתורה דיברה אל מציאות אחרת מאשר המציאות בה אנו חיים ולכן לפעמים ישנם פערים והנחיות שכבר לא נראות לנו רלוונטיות, בהבנה זו חבויה אמירה וחוויה שבעצם התורה לא כל כך דיברה אלינו אל ישראלים במאה עשרים, ברור שאנו מקיימים ומחוייבים אל כולה אך חלק מהדברים לא כל כך נאמרו אליי ממש אלא אל מציאות חיים אחרת ולכן אנו רואים מצב בו הרבה חלקים מהתורה נראה שנזנחו או שפשוט אין להם אמירה של ממש במציאות של קיום וכל זה עד שיחזור הסנהדרין ויתאפשר באמת לעשות תיקונים ולהפוך את הציווים לרלוונטים יותר אלינו. יש משהו מאוד לא בריא באמירה שכזו שבעצם היה ראוי לשנות ולהתאים למציאות אך מה לעשות ואין לנו סנהדרין, דהיינו מהותית באמת יש צורך בהתאמה אך אנו נמצאים במצב לא אידאלי ואין מה לעשות מוטל עלינו לעשות דברים לא רלוונטים שהרבה מהם פשוט נעקפים על ידי 'טריקים' הלכתיים. החוויה היא חוויה של ניכור אל מול התורה וצו ה', תחושה שהדברים לא באמת מדברים אליי כיום אלא אני פשוט מחויב אליהם מאילוצים חיצוניים ולא מהותיים. שאלתי היא האם באמת כך הם הדברים, ובנוסף כיצד באמת ניתן לחיות חיים שכאלו ובכל זאת להרגיש שצו ה' מדבר ורלוונטי אלינו ממש.
