שלום
בשנים האחרונות אחי החל ללכת לשיעורי תורה ובשנה האחרונה הוא ממש מחמיר הוא כל היום לומד תורה לא רוצה לפספס שנייה אחת
כל דבר שאומרת ההלכה כך הוא עושה, עכשיו הוא לא רוצה לצחצח שיניים בשבת עם משחה כי אסור
אני דווקא מעודד אותו שיהיה רב כי זה מה שהוא רוצה אבל אין זה אומר שזה צריך להרחיק אותו משאר הדברים ולהסתגר ולא להיפגש עם אנשים ״מהצד השני״
אשמח לדעת מה העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לו כי אני כן רוצה שהוא יגשים את עצמו ויהיה רב גדול מצד שני הוא הורס לעצמו את החיים
שלום וברכה
אני מבין היטב את המציאות המתוארת שעוברת על אחיך.
המענה הטוב ביותר הוא אכן מה שכתבת בסוף דבריך:
מחד גיסא, באמת להיות שמח על כך שהוא מתקדם, שהוא מוצא את עצמו בעולם האמונה, שהוא מבקש לעשות את הדבר הנכון, שהוא נעשה מחויב להלכה וכדו'. לשתף אותו בשמחה שלך. להציע לו שביחד תעשו דברים שגם אתה רוצה לעשות וכדו'. זו צריכה להיות שותפות אמיתית עימו
מאידך גיסא, לשקף לו כי "תורת ה' תמימה – משיבת נפש….פקודי ה' ישרים משחמי לב". לברך אותו ולהציע לו שהתורה שלו תהיה שמחה. מחוברת לחיים. לאנשים. בדיוק כפי שמתוארים אבותינו הקדושים בתורה – שהם גם מלאכי עליון אך גם פותחים את אוהליהם ואת ליבם למציאות ולאנשים. לא רק בגלל שהוא "הורס לעצמו את החיים", כי אם גם למען התורה – שהיא עצמה מתברכת מאנשים מחוברים למציאות ולחיים.
ועל ידי שתי התנועות האלה יחד יש סיכוי שהדברים ייכנסו לליבו. גם אם הוא אינו מקשיב בשלב הראשון- אפשר שבהמשך הדברים יחלחלו לתוכו.
כל טוב ובהצלחה גדולה. זה חשוב
