כפי הבנתי, עמדת הרב לגבי מכירת חמץ היא שעדיף לאדם פרטי שלא לעשות זאת. ראיתי בפנה"ל פסח שהרב מלמד נוטה לדעה של מכירת חמץ ואחד הנימוקים שלו היא שיש כל מיני דברים שיש בהם מעט חמץ ולפיכך עדיף למכרם ולא להיכנס לספק: "מפני שיש מוצרי מזון ותרופות טעימות שיש ספק אם נתערב בהם מעט חמץ, ואין ראוי לאבדם מפני ספק כזה, וכן אין אפשרות להשאירם בבית שמא יש בהם חמץ, לפיכך נכון למוכרם במכירת חמץ ולצאת בזה מהספק. " (פנה"ל פסח ו, ג). כמישהו שמקבל עליו את פסיקת הרב לגבי מכירת חמץ, יש לי כמה שאלות שהתעוררו בעקבות קריאת פסיקת הרב מלמד: א. האם צריך לבדוק תרופות למקרה ונתערבב בהם חמץ? ב. גבי ממרחים שאין חמץ במוצר עצמו (דבש למשל) אלא שהוא משמש לאכילה עם לחם – שימוש בפסח אסור כמובן, אך האם חובה לבער אותם או שמספיק להוציא את השכבה העליונה עם פירורי הלחם ולוודא שאין עוד ולאחסן עד אחר הפסח? ג. מוצרים סגורים שאין בהם חמץ אך אינם כשרים לפסח, האם יש בעיה של חמץ שעבר עליו הפסח או שאחרי הפסח מותרים כרגיל? תודה רבה
