שלום הרב שרלו.
תודה רבה על התשובה לשאלה הפרטית.
לגבי המאמר https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=7673 ששלחת בכללותו רצית לשאול
1.האם שיטתך תואמת את דעת הרמב"ם? הרי הרמב"ם (במשל הארמון ) הציב את האדם המאמין האידאלי כאחד שחוקר את עקרונות הדת והמוסר האלוקי ולאחר מכן מיישמם בעולם הזה.האם שיטתך דומה לזאת או שמא היא "איש ההלכה "המחפש כל הזמן את המעשה אשר יעשה?
2.האם אין הליכה לאור פשוטי המקרא "ללא המסננת הפילוסופית" אינה עלולה להביא לתחושת גאווה של האדם מתוך תחושה שה' כל הזמן מתעניין בו?
שלום וברכה
אני מתקשה להכניס את דעתי לתוך המסגרות שהצעת.
ניתן להניח כי הרמב"ם היה מתנגד מאוד, בשל העובדה שהוא אכן 'תרגם' את הכל למונחים פילוסופיים, וכן סבר שיש להוציא את הקב"ה למרחבי האין סוף, ולא לבאר התערבות ממשית, השתנות וכדו' כפי שהם כתובים בפשוטם של דברים.
העובדה שהקב"ה כל הזמן 'מתעניין' בנו עלולה לגרום לאדם הרבה מאוד תגובות. אחת מהן היא גאווה; אולם אצל דוד המלך (תהילים פרק ח) היא גרמה דווקא לתחושת הערצה עצומה לריבונו של עולם; ולאיוב היא הביאה תחושה עמוקה של ייאוש ושל תלונה (ראה איוב ז, יז-יח).
כל טוב ויישר כוח
