שאלה שלא זכיתי לראות התייחסות אליה בשום מקום, אשמח מאוד אם הרב יורה לי אופן ההסתכלות הנכונה בנושא זה. יש הרבה מקומות שיש בהם הבדל "סיפורי" בין הירושלמי לבבבלי. למשל כאשר הורידו את רבן גמליאל מגדולתו ובא לפייס את רבי יהושע בירושלמי ר' יהושע עסק ביצירת מחטין ואילו בבבלי הוא היה פחמי. וכן בפרק רביעי מסופר בשמו של האמורא שמואל כי מעולם לא התפלל מוסף פרט לפעם אחת משום (בירושלמי) שבא נפטר בנו של הריש גלותא ולא היתה משום כך תפילה בציבור ואילו בבבלי באותו היום עבר חיל המלך והטריד את רבנן ולכן לא התקימה התפילה. בשני הסיפורים כמדומני שניתן בדוחק לומר שמתואר אותו המעשה. אולי יש צורך בפחמים בכדי ליצור מחטים, ואולי אותו חיל המלך הגיע לאותו המקום על מנת ללוות מאן דהו שבא לנחם את הריש גלותא.. אך בכנות, זה לא מתיישב לי טוב. יותר מתיישב לי שהיתה מסורת בנוגע לשמואל שאמר שמעולם לא התפלל מוסף פרט לפעם אחת, וכן שרבן גמליאל הגיע לפייס את רבי יהושע. אך הפרטים לא עברו מדור לדור, והתלמודים במסגרת ספרותית השלימו את החסר. כל תלמוד לפי ראות עיניו והצרכים שראה הוא לנכון. האם הסתכלות כזאת נחשבת ללגיטימית בהבנת התלמודים או שיש כאן איזה שהיא הטלת דופי בהן?
