שלום הרב!
הגמרא בסנהדרין אומרת שהסיבה שאת האיש סוקלים ערום ואת האישה לבושה היא כי צריך לברור לאדם המתחייב סקילה את המיתה היפה לו. לכן, נוח לו לגבר להיסקל ערום כדי שמיתתו תהיה מהירה יותר, בעוד האישה מעדיפה שלא יביישו אותה ואפילו במחיר שמיתתה תשתהה.
שאלתי היא: אם כל השיקול הוא ברירת המוות הנוח לאדם, מדוע לקבוע מראש מה נוח לכל מין בהכללה במקום פשוט לשאול את הנסקל מה הוא מעדיף?
גם אם בהכללה גסה הנחתם של חז"ל נכונה לגבי רוב הגברים ורוב הנשים, מדוע לכפות את מה שנוח לרוב על המיעוט? בדרך כזו אנו יורים לעצמינו ברגל ובוררים למיעוט את המיתה הפחות יפה להם, בניגוד למטרה שאיתה התחלנו.
מעבר לכך, אם כל האנשים היוצאים לרחוב רואים את הנסקל/ת, האם צניעות אובייקטיבית איננה שיקול? גם לאדם שמעדיף להיסקל ערום, מדוע שלא נאמר לו/לה שהיות וגברים ונשים הולכים לצפות בסקילה, אין זה ראוי שגופו או גופה יוצג לראווה לפני כולם, על אף נוחיותם הפרטית שבכך?