כבוד הרב שלום וברכה
לצערי הרב (אין דרך אחרת להגיד את זה) הקב"ה זימן לי התמודדויות קשות בנושא של הזהות המינית שלי
אף על פי שאני נמצא בבלבול עמוק (הפרטים לא חשובים) ואף הגדרה שמצאתי לא קלעה למצב שלי, אני יכול להעיד כי יש בי משיכה כזו או אחרת לשני המינים. החלום העמוק שלי מאז ומתמיד היה לחיות חיים עם אישה ולהקים יחד משפחה. רק לאחרונה נכנסתי מעט לעולם השידוכים (כלפי חוץ נחשב דתי אפילו "איכותי" למרות שלא מאמין במילה הזאת) והנסיון שלי בינתיים מאוד לא מוצלח, בעקבותיו עלו לי השאלות הבאות:
א) עד כמה מותר לי לשקר לבחורה שאני יוצא איתה? אני בעצמי יודע מעט מאוד על המשיכה המינית שלי. שמעתי על זוגות שמתחתנים ואז מתגלה שמישהו מהם הסתיר נטייה חד מינית, על כל הכאב שזה גורם. רק על סמך הפסוק "מדבר שקר תרחק" האם אין בעיה בכך שאני יוצא לדייטים בצורה רגילה? ועוד כשאני משוכנע שרוב הבנות לא ישארו איתי אם ידעו על הבלבול הפנימי הגדול שאני נמצא בו, אני מרגיש שכבר מהתחלה אני פוגע בבחורה ה"נורמלית" אם אני יוצא איתה. אני זוכר שבתיכון הרבנים דיברו איתנו כמה זה יכול לפגוע כשיוצאים עם מישהי וזה לא מוביל לחתונה ושאם כבר אז עדיף להשאר לבד, והמחשבה על זה קורעת אותי מבפנים
ב. הפסוקים בתורה שמתארים נטיות מיניות מסויימות כ"תועבה". אני שומע הרבה רבנים כותבים שהמתמודדים עם הנטיות ההפוכות הם גיבורים ועובדי ה' אהובים. אבל האם מצופה ממני לשנוא את הצדדים האלה שקיימים בי? אני באמת מרגיש שבשביל לקבל את עצמי לגמרי אני חייב לכפור בדבר ה'. מצד שני, רק בשלב בחיים שבו החלטתי לנסות גם לאהוב את עצמי כמו שאני נפתחו לי דלתות בנפש שאפשרו לי גם לראות את עצמי בזוגיות עם אישה. אם הייתי חי כל הזמן בתודעה שחלק מהנפש שלי היא "תועבה", הייתי נשבר מזמן… במה לבחור?
תודה מראש
