גמרות תמוהות

שלום וברכה

זו שאלה כבדת משקל, ויכולות להיות לה הרבה התייחסויות.

אכן, מצאנו בעולם של חכמים עשרות מאמרים התולים מאורעות שמתרחשים במציאות בסיבות רוחניות שהביאו להן.

קשה להתייחס לגמרות אלה כהבעת עמדה אמפירית, בשל העובדה שאנו חיים בעידן בו אנו בודקים בעזרת קבוצות ביקורת כל טיעון 'מדעי', ואנו לא נוכחים לדעת שדברים אלה אכן מתרחשים, וגם בשל העובדה שהן עלולות להטיל כתם כבד דווקא על מי שלא חטא.

ניתן ללכת בשתי דרכים. ראשונה בהן היא להמשיך לטעון לאמפיריות של הגמרות האלה, אך לבאר את הטיעון האמפירי בהן בצורה הרבה יותר מרוככת: "הדליקה מצויה" מכוונת לא למקרה בודד זה או אחר, אלא לריבוי דלקות במקום מסוים; אמנם חילול השבת הוא המביא לדליקה, אולם יש עוד הרבה דברים שאדם עושה – לטוב ולרע – והם מחריפים או מאזנים את חילול השבת, כך שאין אנו יכולים לבחון את הדברים כראוי וכדו'. אני מתקשה ללכת בדרך זו, אולם רבים הולכים בה.

שניה בהן היא לטעון כי אנו קוראים את דברי חכמים לא במובן האמפירי של הדברים, כי אם בטיעונים רוחניים: הטענה היא כי במקום בו יש חילול שבת – יש פגם רוחני עמוק, שראוי לו שתבוא בו דליקה, ותבהיר את החומרא הגדולה של חילול שבת זה.

אין אנו יודעים מה עשו חכמים בשעה שהם נפגשו בדליקה בשבת – האם הם טענו שזה באמת בא בגלל חילול שבת ממוקד, או שהם ראו זאת יותר בדרך השניה, לאמור: במקום בו התרחשה דליקה יש לראות בכך קריאה להעמקת הקשר עם שמירת שבת כהלכתה, אך לא טענה אמפירית בדבר קשר ישיר.