"שלום וברכההשאלה הזו והמציאות הזו גדולות עלי. זהו נושא רחב אופק, תרבותי, פסיכולוגי, סוציולוגי וכדו', ובעצמך כתבת שגם אתם הבנתם את זה ופניתם לייעוץ. על כן, לצערי אין בידי להקיף את הנושא כולו.אתייחס אפוא לדברים שלמדתי מתוך עולמי התורני, אולם כאמור – זו תמונה חלקית בלבד של הסיפור.נתחיל בציון העובדה המרתקת שההלכה אינה מכירה במושג משפחה. אין אפילו הלכה אחת הנוגעת למשפחה. יש המון הלכות בציר שבין בעל ואשתו; ילדים והוריהם; אחים (יבום וכדו'), אולם אין אפילו הלכה אחת הנוגעת למשפחה כגוף (חנוכה היא הלכה מדרבנן, וגם היא לא על המשפחה אלא על הבית, וגם קרבן פסח – אינו הלכה על המשפחה). ברם, עובדה זו אינה קשורה לסוגייתנו, כי יש עיסוק נרחב ביחסי הורים וילדים, לכיוונים שונים. חלק מהעיסוק הזה גובש עד לכדי הלכות (כיבוד אב ואם, חובות הורים לילדיהם וכדו' (יש מאמר חשוב של הגרי""ד סולובייצי'ק שאלה אינם מסתיימים עם הגיע הילדים לגיל מצוות)), ופעמים רבות ביארתי כי ההלכה היא המבע החיצוני והמעשי של עולמות פנימיים עשירים בהרבה.הקשר עם הילדים מקפל בתוכו הרבה יותר מאשר חובות וזכויות. כשהוא קיים, הוא מאפשר עוגן עמוק יותר בחיים, תנועות נפשיות שנעשה בהן היקש מהקשר המשפחתי אל קשרים רחבים יותר – הקשרים שלנו עם אנשים אחרים, וכן הקשרים שבינינו ובין הקב""ה (שים לב כמה דימויים מקראיים משווים בין הקשר המשפחתי ובין הקשר עם ריבונו של עולם), וכדו'. לפיכך, יש לכך משמעות גדולה מאוד. צריך כמובן להדגיש את העולה מדבריך – כשזה לא הולך, אז לא ניתן לכפות את הדבר וזה כנראה לא יצליח, אולם כן ראוי להשקיע בזה עבודה גדולה.מהי עבודה גדולה ? עבודה גדולה היא מפגש; היא ניסיון לפתוח; היא הסכמה של ההורים גם לפתוח את עולמם הפנימי בפני ילדיהם – ולשתף; ללמוד שפה דיאלוגית – פותחת ולא סוגרת, רוויה ולא אלימה; לצאת מהמסגרת ולהיות בתנאי נופש עם הילדים, שחלק מהזמן מוקדש ל""חפירות משפחתיות""; ועוד דרכים רבות, שכאמור – אני מכיר רק חלק מהן. יכולתי היא לעודד מאוד את העיסוק בכך, ואת החשיבות, ובעיקר – את הנכונות שיהיו גם מקומות חשופים, וכואבים, ומחטטים, וצורבים, שכן בלעדיהם סביר להניח שלא ייוצר דבר מה של אמת.האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?כל טוב"
