"כבוד הרב שלום,
הנני תלמיד בישיבת הסדר, ושומע רבות במסגרת לימודי את שיעורי הרב. מזה מספר פעמים שנתקלתי בהנחיה כללית של הרב גבי לימוד תורה, שהיא ""לא לירות את החץ ורק לאחר מכן לסמן את המטרה"". במסגרת עבודה שאני כותב בנושא עיסוק בפנימיות לגילאים הצעירים, אני נתקל בקושי באשר להנחיה זו. אשמח אם הרב יוכל לעזור לכוון ולדייק בלימודי.
אחד המקורות המרכזיים אשר נתקלתי בו במהלך העבודה הוא הגמרא בחגיגה דף יג עמ א, שם מובא דיון בין האמוראים באשר למי ראוי לעסוק ברזי התורה.בעקבות המשנה הראשונה בפרק הקובעת כי אין דורשין במרכבה ביחיד, מוצגות דעותיהם של רבי זירא( אשר פוסק כי ניתן למסור ראשי פרקים למי שלבו דואג בקרבו) ורבי אמי (פוסק כי אין מוסרים סתרי תורה אלא למי שהוא שר חמישים נשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש). הבעיתיות במקור היא שקודם כל לכאורה האמוראים אינם עוסקים באותו הנושא, וגם הכותרות הניתנות אינן מפורטות(מה הם בדיוק סתרי תורה וראשי פרקים). ההתייחסות בפוסקים היא מועטה, ומי מביניהם שכן כותב בנוגע לדיון זה אינו מחלק בין סתרי תורה לראשי פרקים. מה שמהווה בעיה עבורי היא העובדה שכפי ציינתי קודם, אני רוצה ללמוד בצורה כנה ככל הניתן, ונדמה היה לי שדבריו של רי אמי מורים באופן ברור כי העיסוק ברזי תורה נועד לאנשים יחידי סגולה, בגיל מבוגר( לפחות ע""פ חלק מהפירושים). יחד עם זאת, המפגש עם דבריהם של חלק מגדולי הקבלה, ואיגרותיו של הרב קוק בנושא מפנות למסקנה שהיא הפוכה מזו. תחושתי היא שהגמרא בחגיגה היא מקור חזק מאוד שלא ניתן להתגבר עליו( עצם זה שאני מרגיש שאני צריך ""להתגבר עליו"" כבר מראה לי שאני אינני כנה מספיק)
אשמח אם הרב יוכל לעזור לי ב:
1) דיוק המהלך העיוני שלי ובירור נכון יותר של הסוגיה
2) הדרכה כיצד לשמור על כנות בלימוד בצורה מאוזנת ונכונה
"
