אדם הקרוב אלי מעסיק עוזרת, ומדווח על העסקתה בתשלום ביטוח לאומי כחוק. אותה עוזרת היא אם לילדה עם תסמונת דאון. לאחרונה התאפשר להורים לילדי תסמונת דאון לקבל מהביטוח הלאומי מענק של כ-30,000 ש"ח – בתנאי שאינם עובדים (תנאי תמוה, אבל כך נקבע). פנתה העוזרת אל המעסיק וביקשה שיפסיק לדווח עליה למשך רבעון כדי שתקבל את המענק. האיש סבור שאין זה מן הראוי להפסיק לדווח; לדעתו, הוא נותן בכך יד למה שהוא בעצם תרמית שגוזלת סכום נכבד מן הציבור. העוזרת, לעומתו, טוענת שהיא בסך הכל מנסה לקבל את מה שלשיטתה מגיע לה; על כל סכום ושירות שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי היא צריכה להיאבק, הם דורשים ממנה הוכחת זכאות שנתית כאילו הכרומוזום הפגום של הבת שלה עשוי להפוך לתקין, ולא את כל הזכויות היא מצליחה לקבל כך שכאן יש לה, בעיניה, הזדמנות לתקן עוול. היא גם סבורה שהמעסיק צריך להסתכל על הילדה הקונקרטית שזקוקה לעזרה ולא על עקרונותיו המופשטים, ושהוא בסופו של דבר אינו שותף לשום תרמית כיוון שהוא אינו מקבל דבר לכיסו ואינו נדרש לומר דבר שאינו אמת. היא עצמה קיבלה את הסכמתם של הרבנים שהיא נועצת איתם – רבנים מהציבור החרדי – לדרישת התשלום מהמדינה. מה דעת הרב, כיצד ראוי למעסיק לנהוג בענין הדיווח (כמובן, מעבר להפנייתה לגופים העוסקים במיצוי זכויות וכו')?
