לכבוד הרב שרלו: נוכח העוול העצום במימדיו שנגרם למפוני גוש קטיף ההתאכזרות הכמעט אנטישמית של הרשויות חוסר האונים של המפונים ליבי נקרע בשאלת יחסי העתידי למדינה: מחד אני אוהב אהבת נפש את מדינתי הקטנה והיפה ואת חיילי צה"ל. מאידך אני חש כי חלק גדול מציבורינו ומרבנינו שנקטו בקו ממלכתי בעקירה הנכחית (ואני נמנה עמהם) טעה טעות חמורה שאלתי היא האם לא יהיה נכון יותר לשבור את הכלים בעקירה הבאה שבעזרת ה` לא תהיה אך אם תהיה וקרוב לוודאי שכך יהיה האם ייתכן שנאפשר רמיסת פרטים רבים כ"כ בשנית רק ע"מ לקיים את הכלל? הרי זו מציאות ברורה וודאית – העוול הנורא שנגרם למפונים. האם לא יהיה נכון לנקוט בכל האמצעים מלבד אלימות נגד חיילים בכדי לעצור את המהלך קרי: סרבנות המונית השחתת רכוש צהל"י – אני כותב את הדברים בכאב עז! שירתתי כחייל קרבי והשם "צ.ה.ל" עדיין ממלא אותי בגאווה אך אולי זו הדרך לשבור את הכלים לשדר למדינתנו הרדומה שכך אי אפשר. בתומ"ר