שימוש בכלים ארכיאולוגיים על ידי בית הדין הגדול

שלום וברכה

אני מקווה שהבנתי את השאלה כראוי.

אם כן, נראה בעליל כי זו אחת ההכרעות הבסיסיות שבית הדין חייב להכריע, ואין אפשרות לקיים מערכת משפטית בלי להכריע בה:

מה ייחשבו כלי הבירור בהם משתמשים.

התורה ציוותה על חלק במפורש, כמובן – עדים.

חכמים למדו כי גם "רוב", "חזקה" וכדו' – הם כלי בירור התקפים מן התורה. זה הניסוח הפשוט של "סטטיטיקה".

חכמים לאורך הסוגיות הפעילו כלים המבוססים על סברא: "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו", ולא גרועה הסברא הזו מהארכיאולוגיה (כדאי לראות דיון עליה ספציפית בחיבורו העצום של ר' זלמן קורן הי"ו חצרות בית ה', עד כמה ניתן לסמוך על הארכיאולוגיה בבירור סוגיות כניסה להר הבית בזמן הזה: https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=225).

האם אפשר אחרת ?

כל טוב