אני אברך חרדי. האוהב מאוד לשמוע את שיעורי הרב.
דומני כי אחת הנושאים הבוערים ביותר המעסיקים את הדור הצעיר , כמוני, (ואף בציבור החרדי) הוא הקושי להתחבר לתורה בזמננו 2020. ובכל צעד ושעל אנו פוגשים מצות התורה שאין לנו יכולת לעכל אותם כי באמת אינם מתאימים לזמננו וזה יוצר תסכול עמוק וחוסר חיבור עד כדי ריחוק. ולמשל כל החגים ברמה האקטואלית אין לנו שייכות למקום החקלאי שבהם [שהוא תופס מקום הכי חשוב, אף שיש בפסח גם רובד של יציאת לחרות], וכן תרומות ומעשרות כולם בנויים על זה שהחקלאות תפסה מקום נרחב בחיי האדם. ובימינו מתאים יותר לתרום מההייטק האישי וכדו'. וכן אין מקום כלל לכל דיני יובל ושדה אחוזה שתוכנם שימור הנחלה של השבט או האדם, והיום כבר אין נחלת משפחה וכדו' ואנו גרים בבניינים רבי קומות, והאדם לא תופס את זה כמשמעותי.וברמה התרבותית לא מתאים לנו כלל קרבנות שהיוו צורת פולחן עתיק [ואף הרמב"ם במורה בסוף חלק השלישי נראה שסבור שראוי היה לבטלם כליל] וא"א להתעלם שהיה בו מן ההגשמה, וגם שכיום אין הבהמות חלק מרכושו וחלק מקיומו של האדם שזה היוה המקור והשורש לצורך האדם ליתן מקיומו לקל. ועל דרך זה הכהונה שנתפסה בעידן העתיק כמייצג את האל והמקשר בין העם לאלוקיו [וכך הם הכמרים ואנשי הדת של הנצרות שגם הם כמעט אזלו מן העולם], וכמדומה שקשה לנו לחיות כך. וכן דיני טומאות וטהרות שתפסו את זה בזמנם כרוחות רעות ועוד כהנה כידוע, ולכן הרחיקו את הנדה ואת הטמא וכדו' ואין לנו שמץ של תפיסה בתרבותיות הזו. [ואף שנדה אולי יש לו קיום מסיים אצלנו היום וחלק תופסים זאת כגנאי בקשר אבל שאר הטומאות אין לנו שמץ]. וכן צרעת שנתפס כחולי מזיק וכן מאכלות אסורות שנתפסו כמאכלים מזיקים. או תפילין ושאר הסמלים שהיו נחלת העבר והיום אינם שייכים כ"כ. וברמה המוסרית אין לנו יכולת להבין את פרשיות העבדות [ואף שהתורה עצמה באה להגביל נגע פושה זה מהעם, אבל סוף סוף ודאי היום יש תפיסה מוסרית יותר, בראיית זכיות כל אחד באשר הוא], והן מכירת בתו של אדם [שכבר נאסר בזמן הגמ'], ועוד רבים כאלה כמו הבדלים בזכויות הירושה ועוד. והרי ברור לכל בר דעת כי התרבות המערבית בזכותה אנו חיים וחזרנו לארצנו ובלעדיה היינו עדיין בתוך גטאות צפופות, ולימוד התורה וקיום מצוות היו מוצאים מחוץ לחוק לחלוטין, וההוצאות להורג היו מידי יום ביומו, וברור שרוח חזקה של מוסריות וצדק שטפה את העולם וכבר קרובים אנו לנבואת וכתתו חרבותם לאתים יותר מתמיד. וזה עוד בלי לדבר על השוויון בין המינים שהולך וצובר תאוצה [אף אצלינו] וממילא קשה מאוד פטור הנשים ממצות ולכן היום אינם מוכנים לוותר על שום מצוה, וכן הדרתם מכל מקום כבר מעיקה.
ולכן גם הקנאות על הזהות הלאומית כבר אינו מובן והוא על גבול הגזענות וא"א להתעלם מהמצפון הפנימי שלא נרגע מזה.[וכל זה על המצות והמון יש להאריך על התלמוד שכ"א שם לב שעיקר הקושי הוא שינויי התפיסה שלנו ודוגמא מהסוגיא הקשה של ירושת בכור פי שנים שנלאו רבותינו לבאר איך שייך ירושה על שבח ולמה אין ארעי אשבח, וכו', וההרגשה שיש שינוי תפיסה עמוק מאוד מכל הצורה שאנו מבינים את תפוסת הבית וכו' ואכ"מ ועוד רבות כאלה, וק"ו דברי האגדה ששייכים הם ממש לעולם העבר].
דומה כי עיקר העיסוק שלנו כיום הוא בתחום המוסר ולכאורה אנו יונקים את רובו מהמוסר המערבי, ואם כך הלא היה ראוי לחפש שם. ומה יש לנו לחפש בתורה? או לשון אחר למה המוסר צריך להיות נובע מתוך אמונה בה'?
אשמח לקבל תשובה מהרב.
תודה מראש
נ.ב. (נא לא לפרסם בשמי)
